לסגור את הפער

עברנו דרך. עכשיו, מגיע השלב שבו אנחנו סוגרים את הפער. הפער הכואב הזה בין מי שאתם רוצים להיות, לבין מי שאתם בפועל.

בספר "הרגלים אטומיים", ג'יימס קליר מדבר על תובנה מטלטלת: שינוי אמיתי אף פעם לא קורה ברמת התוצאה. הוא קורה ברמת הזהות.

כל עוד אתם אומרים לעצמכם "אני בחור חלש שמנסה לא לעשות סמים", או "אני אישה שמרצה אחרים ומנסה ללמוד להגיד לא". אתם תמיד תילחמו בעצמכם.

השינוי האמיתי קורה כשאתם משנים את התשובה לשאלה "מי אני?".

כשאתם מתחילים להאמין באמת ובתמים: "אני אדם שמתמודד עם המציאות ולא בורח ממנה. אני אדם שמכבד את עצמו."

ביטחון עצמי הוא המוניטין שיש לכם מול עצמכם

הרבה אנשים חושבים שביטחון עצמי זה לעמוד מול המראה ולצעוק "אני תותח!". זה בולשיט. המוח שלכם לא טיפש. הוא יודע מתי אתם משקרים לו.

הביטחון העצמי שלכם הוא פשוט המוניטין שיש לכם מול עצמכם. במשך שנים, הבטחתם לעצמכם הבטחות ושברתם אותן. אמרתם "מחר אני מפסיק". ולא הפסקתם. אמרתם "אני לא אענה לו יותר". ועניתם.

כל פעם ששברתם מילה לעצמכם, לקחתם פטיש ושברתם עוד חתיכה מעמוד השדרה שלכם. המוח שלכם פשוט הפסיק להאמין לכם.

כדי לבנות את הזהות הזאת מחדש, אנחנו צריכים להתחיל לאסוף את השברים. לבנות את המוניטין הזה מהרצפה, לבנה אחרי לבנה. דרך הבטחות מיקרוסקופיות.

• ברגע שהשעון המעורר מצלצל. אתם קמים. בלי סנוז.
• שתי כוסות מים לפני הקפה. ושותים.
• 60 השניות הנוספות באימון. ולא מוותרים.
• 30 הדקות הראשונות של הבוקר. הטלפון נשאר במגירה.

חוק "יעד הברזל" היומי. מעבר להבטחות הנקודתיות, תבחרו לעצמכם "יעד ברזל" אחד ביום. קו אדום שאין פאקינג מצב שאתם הולכים לישון לפני שסיימתם אותו. בשבילי, זה יעד הצעדים היומי שלי. התחלתי במספר שהיה לי אפשרי, וכל פעם אני מעלה את הרף עוד קצת. זה חייב להיות מספיק מאתגר כדי שתצטרכו להתאמץ, אבל לא מוגזם כדי שלא תישברו. כשאתם סוגרים את היום, גם אם הייתם גמורים מעייפות, ועדיין יצאתם לסיים את יעד הברזל שלכם אתם כבר לא סתם עושים כושר. אתם מזריקים ביטחון עצמי טהור לווריד. אתם מסתכלים במראה בערב ויודעים: המילה שלי היא ברזל. כשאני אומר שאני אעשה משהו, אני עושה אותו.

כל הבטחה קטנה כזאת שקיימתם, היא הפקדה לבנק הביטחון העצמי שלכם. ככל שתקיימו יותר ויותר הבטחות קטנות, המוח שלכם יתחיל להסתכל עליכם אחרת. הוא יגיד: "רגע, הבן אדם הזה עושה את מה שהוא אומר שהוא יעשה. אי אפשר לשבור אותו כל כך בקלות."

פתאום, השקט שכל כך פחדתם ממנו. כבר לא מפחיד. הלבד הוא כבר לא ריקנות. הלבד הופך למרחב. מרחב של שקט, של בנייה, של עוצמה.