אם הגעתם לכאן,
אני לא צריך להסביר לכם מה זה כאב.
אתם כנראה עייפים. עייפים מלרוץ, עייפים מלהבטיח לעצמכם ש"ממחר הכל יהיה אחרת", רק כדי למצוא את עצמכם נופלים שוב לאותו לופ בדיוק. עייפים מהרעש הפנימי הזה שאי אפשר לכבות.
אבל יותר מהכל, אתם עייפים מלברוח.
למה אנחנו בורחים להרס עצמי? כי לעצור, אומר להישאר לבד עם עצמנו. זה אומר שפתאום נהיה שקט, ובתוך השקט הזה צריך להסתכל במראה ולהודות באמת הכואבת: שיש משהו שבור בפנים שצריך לתקן. שיש שם חוסר אהבה עצמית. פחד להיות לא מספיק.
והרבה יותר קל להעמיס על עצמנו רעש, כאב, או אשליות, מאשר להתמודד עם השקט הזה.
אני יודע את זה, כי שנים הייתי אלוף העולם בלברוח. הסתובבתי בעולם בלי שום עוגן פנימי. הפחד מהלבד שיתק אותי, אז יצרתי לעצמי חיים של רעש קיצוני כדי להשתיק את הראש.
ברחתי עמוק לתוך חיי הלילה. מסיבות, סמים, ריגושים מהירים. מתוך אותו חוסר ערך גם נשאבתי לזוגיות רעילה, שהייתה בסך הכל עוד דרך לברוח מהלבד. נאחזתי בה למרות שהיו בה ניצול, שקרים ושליטה רגשית, כי פחדתי שאם אני אעזוב, אני אשאר רק עם עצמי.
שפכתי סכומי כסף אדירים שלא היו לי. פיזרתי את עצמי לכל עבר. נאחזתי באנשים ובחומרים, הכל רק כדי לא לעצור. הכל כדי לא להרגיש.
עד שהמציאות התנגשה בי.
אחרי תקופה של מאבק אבוד שהלך והחמיר, התרסקתי לחתיכות. הכל קרס. נשארתי מרוקן לגמרי, עם חובות ענק שחנקו אותי, בלי טיפת אוויר. חזרתי לישון בחדר הנעורים הישן שלי בבית של אמא.
תחתית. פאקינג תחתית.
אבל דווקא שם, מרוסק על המיטה של הילדות שלי, בתוך השקט המוחלט שכבר לא היה לי איך לברוח ממנו, הבנתי את השקר הכי גדול שחייתי לפיו.
הסמים לא היו הבעיה שלי. הזוגיות ההיא לא הייתה הבעיה שלי. הם היו בסך הכל הסימפטומים. הם היו התרופה המאולתרת, הפלסטר ששמתי על פחד משתק מלהיות לבד ומלהתמודד עם עצמי.
וזה הרגע שבו הסיפור שלי פוגש אתכם. כי זה לא משנה בכלל אם מעולם לא נגעתם בסמים, או אם אתם לא מכירים את חיי הלילה. הבריחה לובשת אלף תחפושות.
- אצל אחד הפלסטר הוא אלכוהול.
- אצל השנייה זה לרצות אנשים אחרים ולבטל את עצמה רק כדי לשמוע מילה טובה.
- אצל מישהו אחר זה עבודה אובססיבית, או גלילה של חמש שעות במסך. רק כדי שכשהוא הולך לישון, המוח יהיה מספיק מעורפל כדי לא לחשוב.
הבריחה שונה, אבל המנגנון של ההרס העצמי זהה.
אנחנו מעדיפים להרוס את החיים שלנו לאט לאט, רק כדי לא לעמוד באומץ מול מה שדורש תיקון.
המסע הזה הוא חלק קטן מיומן המסע שלי החוצה מהבור. הוא לא נכתב כדי לתת לכם טיפים של "תחשבו חיובי". הוא נכתב כדי לפרק את הפסיכולוגיה של ההרס העצמי ולהעניק לכם את הכלים שאספתי בדם. דרך קריאה של מעל 80 ספרים, עבודת תודעה יומיומית והרבה אמונה. כדי לעזור לכם להפסיק לברוח, ללמוד לחבק את השקט, ולבנות את הערך שלכם מחדש. מבפנים.
בואו נתחיל. ♡